איך הגעתי לסטנדאפ או איך הסטנדאפ הגיע עלי – פרק 3
בפרקים הקודמים: התחלקתי על השכל והודעתי שבערב פורים, במופע כשרונות צעירים של בית הספר שלי לתודעה, אני אעשה סטנדאפ ל- 150 איש. למחרת בבוקר קמתי ותוך עשר דקות כתבתי את כל הבדיחות שתכננתי לעשות על הבמה. הן פשוט עפו לי מהראש לדף. אפילו נפגשתי עם חבר שעבד בטלוויזיה וחידדנו את הבדיחות.
הסתובבתי מבסוטה מעצמי כאילו אני מינימום שרה סילברמן. הזמן הלך והתקרב ופתאום, שבועיים לפני האירוע חטפתי רגליים קרות. התחילו לעלות לי שאלות לראש: "סטנדאפ? מה את חושבת שאת סטנדאפיסטית? מאיפה יש לך את המחשבות האלה? את לא היית דקה על במה לפני 5 אנשים איך תעלי לקטע של כמעט 10 דקות ל- 150 אנשים? מה את חיה בסרט?". האמת היא ש"את חיה בסרט" זה משפט שאני צועקת על עצמי בראש כל כך הרבה במהלך החיים שלי ששקלתי לשנות את השם שלי לחיה.
פתאום, בעוד אני עסוקה בלצעוק על עצמי בראש, עולה בפייסבוק פוסט של חבר פייסבוק שלי שהוא גם לקוח לשעבר, שמספר שהוא התחיל ללמוד בקורס לסטנדאפיסטים וההופעה הראשונה שלו למחרת והוא ישמח לקהל. קיבלתי תשובה!! מיד כתבתי לו והתייצבתי להופעה. הוא מאוד שמח לפגוש אותי ואמר שבלי חליפת איומים ומשרד בגורד שחקים אני הרבה פחות מפחידה. זה היה ערב במה פתוחה בקאמל קומדי קלאב שבו עולים סטנדאפיסטים מתחילים. שאלתי אותו "עם מי צריך לשכב כדי להופיע פה?" אז הוא הכיר לי את המנהל והלכנו רגע לחדר אחורי… סתם. 😊
הוא אמר לי תירשמי להופיע. כל פעם שיש הופעת "במה פתוחה" נרשמים איזה 70 קומיקאים מתחילים ומבקשים להופיע, ובעל המקום בוחר 8-10 אנשים שיבואו להופיע. תלמידה טובה שכמוני, נרשמתי מיד לכל המקומות של הבמה הפתוחה שיש בפייסבוק. אחרי 6 ימים, בעודי יושבת באוטו וגוללת בפייסבוק, קיבלתי הודעה רשמית – "נבחרת לעלות מחר לבמה הפתוחה". הרגשתי לחץ חזק בבטן – פחד משתק. מחשבה ראשונה שקפצה לי לראש – "תרדי מהארץ". ככה. בלי לחשוב על הילדים, על הדרכון – פשוט לברוח הכי רחוק שאפשר. אבל אספתי את עצמי ולמחרת, ברגליים משקשקות עליתי לבמה של הקאמל קומדי והופעתי פעם ראשונה.